זהו הפסקנו להפעיל את המח?
השבוע יצא לי מספר פעמים להתקל בכשלים טכנולוגיים.
השתתפתי בבת מצווה של אחיינית וגיסתי הכינה משחק קליקרים
אבל הוא לא עבד.
הלחץ שלה עלה ועלה והיא נסתה שוב ושוב וכמעט התייאשה והרימה ידיים, ניגשתי אליה ואמרתי לה :
"אל תוותרי על המשחק פשוט תעשי אותו בעל פה.
תשאלי את השאלה בקול, תקריאי את התשובות האפשרויות ומי שידע הכי הרבה תשובות הוא המנצח"
וכך היה, היא הקריאה כמה שאלות ואחריה ילדת הבת מצווה שהיא גם שחקנית מוכשרת שעשתה תוך כדי ההקראה המון פרצופים וצחוקים וכולנו צחקנו יחד איתה, היה מקסים ממש!
בנוסף, אתמול הייתי בבדיקת גובה באשפוז יום עם הבן שלי
והמערכות קרסו..
הכאוס שנוצר היה בלתי רגיל , אנשים באו והלכו, המזכירות והאחיות היו נראות חסרות אונים לחלוטין. ההרגשה הייתה שהעולם עצר מלכת.
הייתה איתי עוד משהי שפנתה לרופאה ואמרה לה:"תגידי נו מה הבעיה לכתוב את השם של בת שלי על המבחנה גם בלי מדבקה? מה עשינו פעם? זהו אין מחשב, אין אפשרויות אחרות?"
אבל הרופאה אמרה לה שאין להם אישורים ושיכולים להיות טעויות וכו'.
רק לאחר כמה שעות הם קיבלו אישור להתחיל ידנית והצלחנו לעשות את הבדיקה גם בלי המערכות.
יצאתי בתחושה שלא הטילים יהרגו אותנו אלא פגיעה במערכות תהרוג אותנו.
ושאנחנו חייבים לעצור מידי פעם וללמוד להתאמן קצת בלחשוב לבד בלי מסכים מאחורינו ומלפנינו, בלי כלי עזר מימיננו ומשמאלנו. פשוט להפעיל את המח והלב ולצאת מהקופסא,
כדי שלא נשכח שקיימת בינה האנושית בתוכנו..
על מה אתם חושבים לבד?
דסי רוזן-יועצת ארגונית
ליווי מנהלים. פיתוח צוותים. סדנאות והרצאות
